סיכול הדמוקרטיה 

8 נובמבר 2009
סיכול הדמוקרטיה
נוהג ניפסד הוא בידנו, במקום להתווכח על המהות אנו משתמשים במנטרות (סיסמאות) פופוליסטיות, גונבות דעת, מאחזות עינים וגרוע מכך, אנו תוקפים אישית את השליח ולא את בשורתו. בקטגוריה זו נופלות סיסמאות ריקות, כפי האמור בפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, לתפקיד הנוסף של ראש התביעה הכללית. הסכיתו ושימעו: "יוזמת הפיצול פוגעת בשלטון החוק" טוענים הללו בעזות מצח. ברי הוא כי אלו המשתמשים באמירה זו הינם צבועים ומתחסדים המזלזלים באינטיליגנציה הציבורית שלנו. שהרי פיצול התפקידים הינו כל דבר למעט "פגיעה בשילטון החוק". הצבועים אינם טורחים לאמר לנו את האמת, הם מזלזלים בנו, שהרי כוונתם היא לשמר את שלטון האוליגרכים המשפטיים ונטייתם הפוליטית השמאלנית על עם ישראל. שילטון החוק? טובת הציבור? אפילו אינו עולה על בדל דעתם.

באם צריכים היינו להוכחה עד כמה חיוני פיצול תפקיד היועץ המשפטי מתפקיד ראש התביעה הכללי הרי קיבלנו זאת בסוף השבוע באמצעות שני ארועים אשר היבהירו לכל מי שראשו על כתפיו, כי חובתנו לצמצם את כוחם של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה באשר שניים אלו אינם מבינים מקומם במשטר הדמוקרטי, מנכסים לעצמם סמכויות שאינן ברשותם, מגיסים ליבם בסמכויות הממונים עליהם ודורכים עד עפר ועד דק את סמכויות הריבון במדינת ישראל, הוא העם ונציגיו, היא כנסת ישראל.

החל בכך פרקליט המדינה לדור אשר בגבהות לב, בניגוד לכל דרכי מנהל תקין יצא במתקפה חסרת תקדים בחומרתה כנגד השר הממונה עליו מר יעקב נאמן. הבה ונבהיר, ביקורת הינה חיונית לתקינות סידרי הממשל והשילטון בממשל דמוקרטי. ביקורת של פרקליט המדינה אכן נופלת בקטגוריה זו. אך מעשהו של לדור הינו בבחינת שלא יעשה. במקום לפנות לממונה עליו וללבן את הטעון ליבון, לעלות השגותיו בנוגע לרפורמה המוצעת, ואין כלל ספק כי יזכה לאוזן קשבת וכרויה לטיעוניו, בחר הוא להפיץ מכתב כפיה קטגוריה כנגד הממונה עליו ותוכניתו בתפוצה רחבה לכל עובדי פרקליטות המדינה ומיד לאחריו הפיץ (הופץ?) מכתבו לכלל אמצעי התקשורת במדינת ישראל וזאת עוד לפני שהממונה עליו זכה לעיין כהלכתו בכתב הקטגוריה דנן.
מעשיהו של לדור הינו מרידה פוליטית של פקיד ממשלתי בממונה עליו והיוצא מכאן בעם ישראל ובנציגו של העם, שר המשפטים יעקב נאמן, לא פחות. אין בפעולתו של לדור דבר וחצי דבר עם חופש הביטוי, אין בכך התנהלות קולגיאלית בין נושאי משרה, זוהי מרידה תוך כוונת סחיטה וחיסול ממוקד באושיות הדמוקרטיה הישראלית.

החרה והחזיק אחריו היועץ המשפטי לממשלה אשר התבטאויותיו בענין זה מקוממות, מטרידות ומחייבות תגובה משפטית כלפי פקיד ממשלתי אשר מורד באושיות הדמוקרטיה הישראלית ובשכל הישר ועליו לתת על כך את הדין.
ראו מה טוען מזוז אשר ניכר בו שאינו מבין כלל את מהות הדמוקרטיה ומקומה של מערכת המשפט במשטר זה. לולי היה הוא רציני אפשר היה לחשוב כי המדובר בהלצה סרת טעם....

"לא מקובלת עלי הביקורת נגד פרקליט המדינה עם טענות איך הוא מבקר את השר הממונה עליו. אלו אמירות המצביעות על חוסר הבנה של תפקיד פרקליט המדינה. הוא לא כפוף מקצועית לשר ויש לו סמכויות תביעה שהוענקו לו כדי לשמר את האינטרס הציבורי. הוא לא פועל בשליחות השר אלא בשליחות הציבור. אדם בתפקיד פרקליט המדינה כאשר הוא סבור שעומד להיפגע האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד, מחובתו להתריע על כך. הוא התריע על כך בפורומים פנימיים ומצא לנכון להתריע על כך גם בכתב".

כמות הפירכות בהגיונו המעוות של היעץ מזוז כפי התבטאותו לעיל, מעיד על כלל כישלי מערכת המשפט במדינת ישראל.
במטותא מהיועץ מזוז, הוא זה שאינו מבין את תפקידו של פרקליט המדינה ותפקידו הוא עצמו במדינה דמוקרטית. מזוז מאחז את עיני הציבור בטענו כי פרקליט המדינה אינו כפוף מקצועית לשר הממונה עליו ומכאן שרשאי לעשות כאשר ידבנו ליבו. באם פירסום טענות לדור כפי שנעשו, כלפי השר נאמן שאכן ממונה עליו מנהלית, נחשבות נושא מיקצועי הרי כבר מכאן ברור לנו כושר שיפוטו המעורער של מזוז והגיונו הלקוי וכך אין תימא כי הוציא את אריאל שרון נקי בפרשת האי היווני, ולו רק "מהפן המקצועי" (לפן הפוליטי נתיחס מאוחר יותר), או רקח מרקחת אווילים בנושא התביעה כנגד השר רמון וחמור מכל, הפיאסקו בענינו של הנשיא לשעבר משה קצב, כישלון, אחר כישלון, אחר כישלון, מקצועי ומנהלי כאחת.
אין בדרך שבחר הפרקליט לדור להתפלמס עם השר הממונה עליו ולו דבר וחצי דבר עם הפן המקצועי, הנושא הוא אדמיניסטרטיבי לכל דבר וענין וזאת בלא שניתיחס כאן למהות במכתבו של לדור אשר זכותו וחובתו להשמיעה בצינורות ובדרכים המקובלות
לדור ומזוז (שהיה שותף לחיבורם של טיעוני לדור), ידעו היטב כי בשחררם את טיעוניהם למדיה הישראלית הריהם צועדים על קרקע בטוחה, המדיה נוטה כמובן לכיוונם בנוסך פבלובי מוטה אג'נדה פוליטית שמאלנית. הם לא העזו להעלות טיעוניהם באופן והצורה הנכונה בממשל תקין. הללו קיעקעו את הדמוקרטיה הישראלית ביודעין ובכוונת מכוון על מנת שיוכלו לגייס את הכנף השניה התומכת הכפיתית במערכת המשפטית, היא מערכת המדיה על מנת לסכל את כוונות השר נאמן להנהיג ממשל תקין על מדינת ישראל.

פרקליט המדינה משה לדור, אינו הממונה על האינטרס הציבורי כפי שמנסה היעץ מזוז לתקוע לגרוננו. כנסת ישראל המיצגת את העם, באמצעות ממשלת ישראל ושר המשפטים נאמן הם המיצגים את האינטרס הציבורי. התבטאותו של מזוז למעשה מנסה לקבע "דמוקטטורה שיפוטית", כפי הלכת בית המשפט העליון, אשר בה פקיד ממשלתי שאינו ניבחר ציבור הינו שליט עליון על מדינת ישראל וניבחריה.
על מנת להסיר ספק ממשיך מזוז וטוען כי לדור " אינו פועל בשליחות השר אלא בשליחות הציבור". מזוז אשר ניראה כי עומס העבודה בו הוא נתון ואולי נתוניו האישיים הקלוקלים משבשים עליו את דעתו לחשוב כי הפרקליט לדור הינו שליח ציבור וניבחר ציבור, בעודו אך פקיד ציבור וסמכותו מוקנה לו בכח הממשלה ושר המשפטים שלנו, ממשיך במנטרה האווילית הזו ואינו מרפה. מזוז חוזר ועומד במריו כנגד משטרה הדמוקרטי הלגיטימי של מדינת ישראל.

טיעונו של מזוז כי "הפיצול המנהלי יפגע במלחמה בשחיתות השילטונית" הינו מצוץ מהאצבע. וכי איזו מערכת איפשרה את התדרדרותה של ישראל למעגל שחיתות דמויית רפובליקת בננות מהזן הנחות? אם לא המערכת שהוא מופקד עליה ויחדיו עם פרקליט המדינה היא שאיפשרה את האסון המנהלי והמקצועי השורר במקומותינו, מי עוד גרם לכך לדעתו? רק תפקיד יועץ וראש התביעה המאוחדים תחת כובע אחד דירדרו את מדינת ישראל להיות קן ציפעונים מושחת.
בכך שהשילטון בישראל אינו נימצא בידי העם, כהילכתו במשטר הדמוקרטי, אלא בידי קבוצה מצומצמת אליטיסטית הממנה עצמה מתוך עצמה בצמרת ההיררכיה המשפטית, הוא בית המשפט העליון, ובכך שכזרועו הביצועית-שילטונית של בית המשפט העליון משמשים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה באמצעות פרקליט המדינה לדור וקודמיהם, ועקב העובדה כי האוליגרכיה המשפטית שולטת עקב כך בממשלת ישראל, התדרדרה מדינת ישראל למעמקי סחי שילטוני המשתווה למדינות מסויימות באפריקה ובמרכז אמריקה.
ניתן לקבוע כיום בוודאות שאין לערערה כי משך כ-20 השנים שחלפו ובפרט מאז שלטונו בנוסך "הכל שפיט" של אהרון ברק אשר היכתיר עצמו דה-פקטו כשליט יחיד בילתי מעורער על מדינת ישראל, תוך שבית המשפט העליון דואג להאציל סמכויות שאינן מוקנות בחוק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הפכה מדינת ישראל נישלטת באורח הדוק ומחניק, שובר קיום וסיכויי שרידות, בידי חונטה שיפוטית אשר הפכה המדינה ל"דמוקטטורה שיפוטית" לכל דבר וענין.

בישראל אין נוהג שילטון המשפט והחוק אלא שילטון השופטים, על גחמותיהם ונטיותיהם הפוליטיות, אשר ניכסו לעצמם את השלטון עלינו תוך שמערערים באורח המסכן את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית במרחב השמי. שילטון השופטים חמס והפר ברגל גסה ומתנשאת את האיזון העדין ההכרחי לשילטון דמוקרטי תקין אשר בו הרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת נימצאים באיזון השואף לשלמות מירבית. שילטון השופטים יצר דיקטטורה-שיפוטית אשר במקרים רבים יוצר מצבי משפח ועיוות שילטוני המהרסים יסודות המדינה.

המצב האבסורדי הקיים, הבילתי ניסבל בעליל, בו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אינו מוגדר כיאות ומאפשר לכל ד'אלים גבר כאשר ידבנו ליבו, באורח כאוטי, אנרכיסטי וכוחני כפי שארע בפעולות בית המשפט העליון בהקשר זה ואחרים, מחייב כי תושת חוקה על מדינת ישראל אשר תחזיר לממדיו הטיבעיים את סמכויות בית המשפט העליון ותיצור איזון מגובה חוקה בין שלשת הרשויות, אחת ולתמיד. עד אז על הכנסת לקבוע הוראות שעה המסדירות את תפקידי וסמכויות בית המשפט העליון וסמכויות היועץ המשפטי לממשלה.
המצב האבסורדי בו פקיד ממשלתי כיועץ המשפטי לממשלה שאינו ניבחר ציבור, מקבל כח חסר תקדים בהקפו הן בישראל והן בכלל אומות העולם, מחייב קביעת כפיפות אדמיניסטרטיבית של 'היועץ המשפטי לממשלה' לנושא משרה שהינו ניבחר ציבור מתוך ממשלת ישראל.
במדה ומהלכי הפוליטיקה הפנימית אינם מאפשרים תמימות דעים, אין לפסול עריכת משאל-עם בנושא פיצול תפקידי היועץ וזאת על מנת להוציא את ההחלטה לכך מדי האוליגרכיה המצומצמת והאינטרסנטית ולהעבירה לידי הריבון, הוא העם. משאל עם עולה בדמים אך חוסר פיצול התפקידים עולה בדמים מרובים ת"ק מונים.

חיוני להגדיר את כפיפויות פקידים ממשלתיים לממוניהם ניבחרי הציבור ולקבוע עונשים קבועים בחוק למפירים אותם באמצעות התקשי"ר של עובדי המדינה. אין לאפשר מצב בו פקיד ממשלתי יראה עצמו כפוף לאוליגרכיה משפטית ולא לריבון ולנציגיו הניבחרים תוך שיהיה בכוחו לסכל את הדמוקרטיה הישראלית בהנף יד או מסמך.
עד אז, יש לפטר לאלתר את שני המורדים במלכות, "הצמד חמד" מזוז -לדור, ללא שהות וללא רחמים, למען יראו ויראו כל שנותרו אחריהם. נזכיר כי "בתי הקברות מלאים אנשים שלא היה להם תחליף" (ש. דה-גול). סלחנות במקרה זה תעצים את האנרכיה השלטונית-משפטית בה נתונה מדינת ישראל מזה שנים רבות מדי.

ולראש הממשלה בנימין נתניהו יש לאמר כי במידה ויסכל את יוזמת הפיצול של תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית עקב שיקולים פוליטים שאינם מן הענין, כפי שנירמז אי פה אי שם, הרי אפשר שיקנה תמיכת המיעוט הזניח האוליגרכי-מישפטי (ואף זאת אינו וודאי כידוע),, אך בוודאות יאבד באחת את בסיס התמיכה העיקרי שלו בקרב החלק האיכפתי, הרוב הדומם בעם אשר נקעה נפשו מתעלולי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. בכך יאכל נתניהו מרורים מחד ואף מאידך יגורש מן העיר.
בידי מר נתניהו ההזדמנות להיכנס לסיפרי היסטוריה 'כמתקן האולטימטיבי', כמי שתיכן שילטון דמוקרטי אמיתי במדינת ישראל, חיסל את מוקדי קישרי "משפט-שילטון" ובכך גרם במישרין לאחדות העם ובמשתמע גם ליכולתו להתקיים במרחב השמי.

אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf